דיני ירושה שנקבעו בבי"ד כנסייתי של העדה האוונגלית אפיסקופלית הערבית

1.      בפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה בכותרת "אכיפת הסכם" מן הטעם שבית משפט זה  נעדר סמכות לדון בה ולחילופין מן הטעם שכתב התביעה אינו מגלה עילה .

2.      לאחר שנתקיים דיון בעל פה בבקשה, סיכמו הצדדים בכתב ותגובת היועמ"ש שנתבקש לבדוק האם בית הדין שנתן את צו הירושה מוכר על ידי מדינת ישראל, נתקבלה ביום 17/06/09.

הרקע העובדתי

3.      המשיב (התובע) הינו בנו של ....אשר נפטר ביום ....2007  (להלן: "המנוח").

4.      המבקשת (הנתבעת) היא אשתו השנייה של המנוח (אשתו הראשונה נפטרה לפני זמן).

5.      ביום 07/07/08 ניתן על ידי בית הדין הכנסייתי של העדה האוונגלית אפיסקופלית הערבית בישראל  (להלן: "בית הדין הכנסייתי") צו ירושה בקשר לעזבון המנוח (להלן: "צו הירושה").

טענות המבקשת

6.      לטענת המבקשת, בית הדין הוציא את צו הירושה כדין בהתאם לסמכותו לפי סע' 155 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") .

7.      התובענה שהוגשה על ידי המשיב מהווה נסיון לערער על פסק דינו של בית הדין הכנסייתי בפני בית משפט נכבד זה, אולם בית משפט נכבד זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הכנסייתי.

8.      לבית משפט נכבד זה אין סמכות לדון בענייני ירושה שהכרעה בהם נמסרה לבית הדין הכנסייתי, בהסכמת הצדדים הנוגעים לדבר. ההסכמה להבאת העניין בפני בית הדין מונעת מהתובע להביא אותו סכסוך בפני בית משפט אחר שכן עת ערכאה שיפוטית אחת דנה בסכסוך מסוים אין הערכאה האחרת נדרשת לתביעה חוזרת באותו עניין.

9.      בכל מקרה שאחד מבעלי הדין מעוניין לשנות את פסק הדין יש להביא את העניין מכוח "כלל ההמשכיות" לפני אותה ערכאה, שנתנה את פסק הדין.

10. על יסוד הנ"ל טוענת המבקשת כי דין התובענה להידחות על הסף כמצוות תקנה 101 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

11. עוד טוענת המבקשת, כי דין התביעה להימחק מן הטעם שהיא אינה מגלה עילת תביעה : היא לא הסתלקה מחלקיה בעזבון בעלה המנוח ז"ל ולא הגישה הודעת הסתלקות כלשהי בכתב לבית הדין כמצוות סעיף 6 לחוק הירושה ותקנה 16 לתקנות הירושה, התשנ"ח - 1998.

12. המבקשת לא חתמה על הסכם כלשהו בינה לבין המשיב בקשר להסתלקות מחלקיה בעזבון ובכל מקרה לא הסתלקה מחלקיה בעזבון בעלה המנוח, בהודעה בכתב בפני בית הדין הכנסייתי כאמור לעיל.

13. המבקשת ביקשה לציין כי בהתאם להוראות ס' 6 לחוק הירושה וכן תקנה 16 לתקנות הירושה ניתן להסתלק מחלקי יורש בעזבון באמצעות הודעה בכתב בליווי תצהיר מאומת כדין וכן על ההודעה לעמוד ולכלול את הפרטים המפורטים בתקנות ויצורף לה בקשה לאישור ההודעה.  כל עוד לא מולאו התנאים לעיל וכל עוד לא קיבל ביהמ"ש או בית הדין המוסמך את הודעת ההסתלקות, לא ניתן לטעון כי יורש הסתלק מחלקיו בעזבון.

14. יודגש כי בתי המשפט לא קיבלו טענות בדבר הסתלקות מעזבון גם במקרים בהם יורשים חתמו על תצהירי הסתלקות מעזבון בפני עורך דין כל עוד לא שוגרה בקשה כמצוות החוק והתקנות וכל עוד בתי המשפט או בית הדין המוסמך לא קיבל את ההסתלקות.

15. לא זו אף זו,  כחודש ימים לפני מתן צו הירושה הודיע המשיב  עצמו באמצעות בא כוחו כי מתנהל בינו לבין המבקשת משא ומתן בקשר להסתלקות מהעזבון ועל כן די בהודאה זו מטעם המשיב כדי למוטט את טענתו לפיה כביכול נחתם בין הצדדים שבכותרת הסכם בדבר חלוקת העזבון ו/או הסתלקות מהעזבון.

16. כמו כן הסעד המבוקש נוגד את הדין, שכן משמעותו סעד לאכיפת הסתלקות מנכסים מסוימים הכלולים בעיזבון, אולם חוק הירושה קובע כי יורש לא רשאי להסתלק מנכסים מסויימים הכלולים בעזבון אלא מכל חלקו בעזבון או בשיעור מסויים בחלקו בעזבון. זאת ועוד, כל עוד היורש לא הסתלק מכל חלקו בעזבון או בשיעור מסויים מהעזבון, הסתלקותו אינה תקפה קרי איננה נחשבת הסתלקות כדין.

17. כמו כן טוענת המבקשת לחוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים של המשיב בין היתר בכך שלא התייחס בכתב התביעה לעובדה כי הוא  זה שבקש צו ירושה מבית הדין הכנסייתי .

טענות המשיב

18. לעניין הטענה בדבר העדר סמכות בית משפט זה, טוען המשיב כי יש לבית משפט זה סמכות בלעדית לדון בעניין שכן לבית הדין הכנסייתי אין כל מעמד ו/או סמכות לדון בכל בקשה מאחר שהוא אינו מוכר על ידי מדינת ישראל . לדבריו, מדינת ישראל מכירה בערכאה של עדה אחרת והיא הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית בישראל ,להבדיל מ-"הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית הערבית בישראל", וזאת בהתאם לצו משנת 1970. 

19. כמו כן לטענת המשיב, בית הדין הכנסייתי הוציא החלטה שהיא בניגוד לסמכותו הואיל ובית הדין רוכש סמכות רק בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר בעוד שבמקרה דנן יש לראות בהגשת הבקשה משום חזרה מההסכם הקודם שבין הצדדים.